The Components of Watchfulness

Chapter 3: The Components of Watchfulness

הִנֵּה הָרוֹצֶה לְפַקֵּחַ עַל עַצְמוֹ, שְׁתַּיִם הֵנָּה הַהַשְׁקָפוֹת הַצְּרִיכוֹת לוֹ:

He who wants to watch over himself must investigate two matters.

הָאַחַת, שֶׁיִּתְבּוֹנֵן מַהוּ הַטּוֹב הָאֲמִתִּי שֶׁיִּבְחַר בּוֹ הָאָדָם, וְהָרַע הָאֲמִתִּי שֶׁיָּנוּס מִמֶּנּוּ.

The first: that he contemplate what is the true good for man to choose and what is the true evil for him to flee from.

וְהַשְּׁנִיָּה, עַל הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר הוּא עוֹשֶׂה לִרְאוֹת אִם הֵם מִכְּלַל הַטּוֹב אוֹ מִכְּלַל הָרַע.

The second: on the actions which he does, to determine if they are in the category of the good or the evil.

וְזֶה, בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה וְשֶׁלֹּא בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה.

This applies both to times when he is in the act of doing and when not in the act of doing.

בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה שׁוּם מַעֲשֶׂה מִבְּלִי שֶׁיִּשְׁקֹל אוֹתוֹ בְּמֹאזְנֵי זֹאת הַיְּדִיעָה.

When in the act of doing: that he not do any act without first weighing it on the scales of this understanding.

וְשֶׁלֹּא בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה שֶׁיַּעֲלֶה לְפָנָיו זִכְרוֹן כְּלָל מַעֲשָׂיו וְיִשְׁקֹל אוֹתָם כְּמוֹ כֵן בְּמֹאזְנֵי הַמִּשְׁקָל הַזֶּה לִרְאוֹת מָה יֵשׁ בָּם מֵהָרַע לְמַעַן יִדְחֶה אוֹתוֹ, וּמָה מִן הַטּוֹב לְהַתְמִיד בּוֹ וּלְהִתְחַזֵּק בּוֹ. וְאִם יִמְצָא בָּהֶם מִן הָרָע, אָז יִתְבּוֹנֵן וְיַחֲקֹר בְּשִׂכְלוֹ אֵיזֶה תַּחְבּוּלָה יַעֲשֶׂה לָסוּר מִן הָרַע הַהוּא וְלִטָּהֵר מִמֶּנּוּ.

Not in the act of doing: that he bring up before himself the remembrance of his deeds in general and weigh them, likewise, in these scales to determine what they contain of evil in order to relinquish it and what of good, in order to perpetuate it and strengthen himself in it. If he finds in them of the evil, he should then contemplate and investigate, reasoning out a strategy to employ in order to turn away from that evil and cleanse himself of it.

וְדָבָר זֶה הוֹדִיעוּנוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּאָמְרָם (עירובין יג): נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁלֹּא נִבְרָא יוֹתֵר מִשֶּׁנִּבְרָא, וְעַכְשָׁו שֶׁנִּבְרָא יְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו, וְאִיכָּא דְּאָמְרֵי יְמַשְׁמֵשׁ בְּמַעֲשָׂיו. וְתִרְאֶה שֶׁשְּׁנֵי הַלְּשׁוֹנוֹת הֵם שְׁתֵּי אַזְהָרוֹת טוֹבוֹת וּמוֹעִילוֹת מְאֹד.

Our sages, of blessed memory, taught us this in their saying: "it would have been preferable for a person had he not been created, but now that he has been created let him examine (pishpush) his deeds; others say: let him feel out (mashmesh) his deeds" (Eruvin 13a). See how these two terms are two very good and beneficial instructions.

כִּי הִנֵּה הַפִּשְׁפּוּשׁ בַּמַּעֲשִׂים הוּא לַחְקֹר עַל כְּלָל הַמַּעֲשִׂים וּלְהִתְבּוֹנֵן בּוֹ, הֲנִמְצָא בָּהֶם מַעֲשִׂים אֲשֶׁר לֹא יֵעָשׂוּ אֲשֶׁר אֵינָם הוֹלְכִים עַל פִּי מִצְוֹת ה' וְחֻקָּיו, כִּי כָל אֲשֶׁר יִמְצָא מֵאֵלֶּה יְבַעֲרֵם מִן הָעוֹלָם.

"Examining" (pishpush) of deeds is to investigate generally one's deeds and inspect them to see whether they contain deeds which one does not do, namely, that are not in line with the commandments of G-d and His statutes. All that he finds of these, he should eradicate them from the world.

אַךְ הַמִּשְׁמוּשׁ הִיא הַחֲקִירָה אֲפִלּוּ בַּמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים עַצְמָם, לַחְקֹר וְלִרְאוֹת הֲיֵשׁ בְּעִנְיָנָם אֵיזֶה פְּנִיָּה אֲשֶׁר לֹא טוֹבָה אוֹ אֵיזֶה חֵלֶק רַע שֶׁיִּצְטָרֵךְ לַהֲסִירוֹ וּלְבַעֲרוֹ.

"Feeling out" (mishmush) of deeds, on the other hand, is investigation even on the good deeds themselves to inspect and see if they contain any leaning which is not good or any evil component which he needs to remove and eradicate.

וַהֲרֵי זֶה כִּמְמַשְׁמֵשׁ בְּבֶגֶד לִבְחֹן הַטּוֹב וְחָזָק הוּא אוֹ חַלָּשׁ וּבָלוּי כֵּן יְמַשְׁמֵשׁ בְּמַעֲשָׂיו לִבְחֹן תְּכוּנָתָם בְּתַכְלִית הַהַבְחָנָה עַד שֶׁיִּשָּׁאֵר זָךְ וְנָקִי.

This is analogous to feeling out a garment to ascertain whether it is good and strong or weak and frayed. So too, he should feel out his deeds to ascertain their nature through an absolutely thorough examination until they are left pure and clean.

כְּלַל הַדָּבָר: יִהְיֶה הָאָדָם מְעַיֵּן עַל מַעֲשָׂיו כֻּלָּם, וּמְפַקֵּחַ עַל כָּל דְּרָכָיו שֶׁלֹּא לְהַנִּיחַ לְעַצְמוֹ הֶרְגֵּל רַע וּמִדָּה רָעָה, כָּל שֶׁכֵּן עֲבֵרָה וָפֶשַׁע.

The general principle: that a man inspects all of his deeds and watch over all of his ways to not leave for himself any bad habit or bad trait, all the more so any transgression or sin.

וְהִנְנִי רוֹאֶה צֹרֶךְ לָאָדָם שֶׁיִּהְיֶה מְדַקְדֵּק וְשׁוֹקֵל דְּרָכָיו דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ כַּסּוֹחֲרִים הַגְּדוֹלִים אֲשֶׁר יְפַלְּסוּ תָּמִיד כָּל עִסְקֵיהֶם לְמַעַן לֹא יִתְקַלְקְלוּ, וְיִקְבַּע עִתִּים וְשָׁעוֹת לָזֶה שֶׁלֹּא יִהְיֶה מִשְׁקָלוֹ עֲרַאי, אֶלָּא בִּקְבִיעוּת גָּדוֹל, כִּי רַב הַתּוֹלָדָה הוּא.

I see a need for a man to be meticulous and weigh his ways each and every day like the great merchants who continuously evaluate all of their business matters in order that they not degenerate. He should fix definite times and hours for this weighing so that it not be haphazard but rather with the greatest regularity for it yields great results.

וַחֲכָמִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הוֹרוּנוּ בְּפֵרוּשׁ צֹרֶךְ הַחֶשְׁבּוֹן הַזֶּה, וְהוּא מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא בתרא עח):

Our sages of blessed memory taught us explicitly the need for this accounting as they said (Bava Batra 78b):

עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים בּוֹאוּ חֶשְׁבּוֹן – עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים בְּיִצְרָם, בּוֹאוּ וּנְחַשֵּׁב חֶשְׁבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שְׂכָרָהּ וּשְׂכַר עֲבֵרָה כְּנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ וְכוּ'.

"'therefore the rulers said, let us enter into an accounting' (Numbers 21:27). Therefore the rulers - of their [evil] inclinations said come and consider the accounting of the world - the loss incurred by doing a mitzva against the gain earned through it, and the gain obtained by doing a sin against the loss incurred..."

וְזֶה, כִּי הָעֵצָה הָאֲמִתִּית הַזֹּאת, לֹא יוּכְלוּ לָתֵת אוֹתָהּ וְלֹא לִרְאוֹת אֲמִתָּהּ אֶלָּא אוֹתָם שֶׁכְּבָר יָצְאוּ מִתַּחַת יַד יִצְרָם וּמָשְׁלוּ בּוֹ. כִּי מִי שֶׁהוּא עֲדַיִן חָבוּשׁ בְּמַאֲסַר יִצְרוֹ, אֵין עֵינָיו רוֹאוֹת הָאֱמֶת הַזֹּאת וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַכִּירָהּ, כִּי הַיֵּצֶר מְסַמֵּא אֶת עֵינָיו מַמָּשׁ, וְהִנֵּה הוּא כְּהוֹלֵךְ בַּחֹשֶׁךְ שֶׁיֵּשׁ לְפָנָיו מִכְשׁוֹלוֹת וְאֵין עֵינָיו רוֹאוֹת אוֹתָם.

This true counsel could not have been given nor could its truth be recognized except by those who had already gone out of the hands of their evil inclination and ruled over it. For one who is still held captive in the prison of his evil inclination - his eyes do not see this truth, and he is incapable of recognizing it. For the evil inclination literally blinds his eyes. He is like one walking in darkness, where there are stumbling blocks before him but his eyes do not see them.

וְהוּא מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא מציעא פג): תָּשֶׁת חֹשֶׁךְ וִיהִי לָיְלָה (תהלים קד), זֶה הָעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁדּוֹמֶה לַלַּיְלָה.

This is what our sages said: "'You make darkness, and it is night' (Ps. 104:20) - this refers to this world which is analogous to night." (Bava Metzia 83b).

וְהָבֵן כַּמָּה נִפְלָא הַמַּאֲמָר הָאֲמִתִּי הַזֶּה לְמִי שֶׁמַּעֲמִיק לְהָבִין בּוֹ. כִּי הִנֵּה חֹשֶׁךְ הַלַּיְלָה שְׁנֵי מִינֵי טָעוּיוֹת אֶפְשָׁר לוֹ שֶׁיִּגְרֹם לְעֵין הָאָדָם: אוֹ יְכַסֶּה אֶת הָעַיִן עַד שֶׁלֹּא יִרְאֶה מַה שֶּׁלְּפָנָיו כְּלָל, אוֹ שֶׁיַּטְעֶה אוֹתוֹ עַד שֶׁיִּרְאֶה עַמּוּד כְּאִלּוּ הוּא אָדָם, וְאָדָם כְּאִלּוּ הוּא עַמּוּד.

How wondrous is this truthful statement to one who delves deeply to understand it. For behold the darkness of night causes man's eyes to err in two ways. (1) it covers the eye so that he cannot see at all what is before him. (2) Or it deceives him so that a pillar appears as if it is a man or a man as a pillar.

כֵּן חָמְרִיּוּת וְגַשְׁמִיּוּת הָעוֹלָם הַזֶּה, הִנֵּה הוּא חֹשֶׁךְ הַלַּיְלָה לְעֵין הַשֵּׂכֶל, וְגוֹרֵם לוֹ שְׁתֵּי טָעוּיוֹת:

So too, the material and physicality of this world - behold it is darkness of night to the eye of the intellect, and causes him to err on two fronts:

הָאַחַת אֵינוֹ מַנִּיחַ לוֹ שֶׁיִּרְאֶה הַמִּכְשׁוֹלוֹת שֶׁבְּדַרְכֵי הָעוֹלָם

First, it prevents him from seeing the stumbling blocks standing in the ways of this world.

וְנִמְצָאִים הַפְּתָאִים הוֹלְכִים לָבֶטַח וְנוֹפְלִים וְאוֹבְדִים מִבְּלִי שֶׁהִגִּיעָם פַּחַד תְּחִלָּה. וְהוּא מָה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (משלי ד): דֶּרֶךְ רְשָׁעִים כָּאֲפֵלָה לֹא יָדְעוּ בַּמֶּה יִכָּשֵׁלוּ, וְאוֹמֵר (שם כב): עָרוּם רָאָה רָעָה וְנִסְתָּר וּפְתָיִים עָבְרוּ וְנֶעֱנָשׁוּ, וְאוֹמֵר (שם יד): וּכְסִיל מִתְעַבֵּר וּבוֹטֵחַ, כִּי לִבָּם בָּרִיא לָהֶם כְּאוּלָם, וְנוֹפְלִים טֶרֶם יֵדְעוּ מֵהַמִּכְשׁוֹל כְּלָל.

Thus the simpletons walk confidently, fall and are lost without having felt any prior fear. This is what scripture refers to: "the way of the wicked is as darkness; they know not at what they stumble" (Prov. 4:19), and "the clever one foresees the evil and hides himself, but the foolish commits transgression and is punished" (Prov. 22:3), and "[a wise one fears and departs from evil], but the fool transgresses and feels confident" (Prov 14:16). For they feel as secure as an edifice, and they fall before having any knowledge whatsoever of the stumbling block.

וְהַטָּעוּת הַשְּׁנִיָּה וְהִיא קָשָׁה מִן הָרִאשׁוֹנָה הִיא שֶׁמַּטְעֶה רְאִיָּתָם עַד שֶׁרוֹאִים הָרַע כְּאִלּוּ הוּא מַמָּשׁ טוֹב, וְהַטּוֹב כְּאִלּוּ הוּא רַע, וּמִתּוֹךְ כָּךְ מִתְחַזְּקִים וּמַחֲזִיקִים מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים. כִּי אֵין דַּי שֶׁחָסְרָה מֵהֶם רְאִיַּת הָאֱמֶת לִרְאוֹת הָרָעָה אֲשֶׁר נֶגֶד פְּנֵיהֶם, אֶלָּא שֶׁנִּרְאֶה לָהֶם לִמְצוֹא רְאָיוֹת גְּדוֹלוֹת וְנִסְיוֹנוֹת מוֹכִיחִים לִסְבָרוֹתֵיהֶם הָרָעוֹת וּלְדֵעוֹתֵיהֶם הַכּוֹזְבוֹת,

The second error, and this is even worse than the first, is that [the darkness] distorts their sight until they literally see evil as if it were good and good as if it were evil. Thus they strengthen in clenching to their evil ways. For not only do they lack the [proper] vision to see the truth, to perceive the evil right in front of their eyes, but they also see fit to conjure up great proofs and convincing evidences to support their evil logic and false ideas.

וְזֹאת הִיא הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַמְּלַפַּפְתָּם וּמְבִיאָתָם אֶל בְּאֵר שַׁחַת. וְהוּא מָה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (ישעיה ו): הַשְׁמֵן לֵב הָעָם הַזֶּה וְאָזְנָיו הַכְבֵּד וְעֵינָיו הָשַׁע פֶּן וְגוֹ'

This is the great evil which envelopes them and clings to them, carrying them to the abyss of destruction. This is what scripture states: "the heart of this people has become fattened, and its ears heavy, their eyes covered shut; lest they see with their eyes, and hear with their ears, and understand with their hearts, and turn back, and be healed" (Isaiah 6:10).

וְכָל זֶה מִפְּנֵי הֱיוֹתָם תַּחַת הַחֹשֶׁךְ וּכְבוּשִׁים הֵמָּה תַּחַת מֶמְשֶׁלֶת יִצְרָם. אַךְ אוֹתָם שֶׁכְּבָר יָצְאוּ מִן הַמַּאֲסָר הַזֶּה, הֵם רוֹאִים הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וִיכוֹלִים לְיַעֵץ שְׁאָר בְּנֵי אָדָם עָלָיו.

All this is due to their being under [the influence of] darkness and held captive under the dominion of their evil inclination. But those who already escaped from this prison are able to see the truth clearly and can counsel other people on it.

הָא לְמָה זֶה דּוֹמֶה? לְגַן הַמְּבוּכָה, הוּא הַגַּן הַנָּטוּעַ לִצְחוֹק, הַיָּדוּעַ אֵצֶל הַשָּׂרִים, שֶׁהַנְּטִיעוֹת עֲשׂוּיוֹת כְּתָלִים כְּתָלִים, וּבֵינֵיהֶם שְׁבִילִים רַבִּים נְבֻכִים וּמְעֹרָבִים, כֻּלָּם דּוֹמִים זֶה לָזֶה,

To what is this analogous? To a labyrinth. This is a garden planted for amusement, commonly known to the noblemen. The hedges of plants are arranged into many intricate walls, among them many confusing and interlacing pathways, all of which appear similar.

וְהַתַּכְלִית בָּם הוּא לְהַגִּיעַ אֶל אַכְסַדְרָה אַחַת שֶׁבְּאֶמְצָעָם. וְאָמְנָם הַשְּׁבִילִים הָאֵלֶּה מֵהֶם יְשָׁרִים וּמַגִּיעִים בֶּאֱמֶת אֶל הָאַכְסַדְרָה, וּמֵהֶם מַשְׁגִּים אֶת הָאָדָם וּמַרְחִיקִים אוֹתוֹ מִמֶּנָּה.

The goal is to reach the lookout tower in the midst of the maze. But among these pathways some of them truly lead one to the tower while others deceive him, leading him to stray away from it.

וְאָמְנָם הַהֹלֵךְ בֵּין הַשְּׁבִילִים הוּא לֹא יוּכַל לִרְאוֹת וְלָדַעַת כְּלָל אִם הוּא בַּשְּׁבִיל הָאֲמִתִּי אוֹ בַּכּוֹזֵב, כִּי כֻּלָּם שָׁוִים וְאֵין הֶפְרֵשׁ בֵּינֵיהֶם לְעֵין הָרוֹאֶה אוֹתָם. אִם לֹא שֶׁיֵּדַע הַדֶּרֶךְ בִּבְקִיאוּת וּטְבִיעוּת עַיִן שֶׁכְּבָר נִכְנַס בָּם וְהִגִּיעַ אֶל הַתַּכְלִית שֶׁהוּא הָאַכְסַדְרָה.

One who walks between the paths is not at all capable of seeing or knowing if he is walking along a correct path or a deceptive one. For each one appears similar, there is no noticeable difference whatsoever to the eye beholding them. He will not reach the tower unless he knows the correct path through prior experience and visual familiarity by having entered it before and successfully reached the goal, namely, the tower.

וְהִנֵּה הָעוֹמֵד כְּבָר עַל הָאַכְסַדְרָה הוּא רוֹאֶה כָּל הַדְּרָכִים לְפָנָיו וּמַבְחִין בֵּין הָאֲמִתִּיִּים וְהַכּוֹזְבִים, וְהוּא יוּכַל לְהַזְהִיר אֶת הַהוֹלְכִים בָּם, לוֹמַר: זֶה הַדֶּרֶךְ לְכוּ בוֹ!

One standing on the lookout tower, on the other hand, can see all of the pathways before him and discern between the true and false ones. He is in a position to warn those walking in them and tell them: "this is the path to take!".

וְהִנֵּה, מִי שֶׁיִּרְצֶה לְהַאֲמִין לוֹ, יַגִּיעַ לַמָּקוֹם הַמְיֹעָד. וּמִי שֶׁלֹּא יִרְצֶה לְהַאֲמִין וְיִרְצֶה לָלֶכֶת אַחַר עֵינָיו, וַדַּאי שֶׁיִּשָּׁאֵר אוֹבֵד וְלֹא יַגִּיעַ אֵלָיו.

He that is willing to believe him will reach the designated place. But he who is not willing to believe him, but would rather follow his own eyes, will certainly remain lost and fail to reach it.

כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה: מִי שֶׁעֲדַיִן לֹא מָשַׁל בְּיִצְרוֹ, הוּא בְּתוֹךְ הַשְּׁבִילִים, לֹא יוּכַל לְהַבְחִין בֵּינֵיהֶם. אַךְ הַמּוֹשְׁלִים בְּיִצְרָם שֶׁכְּבָר הִגִּיעוּ אֶל הָאַכְסַדְרָה, שֶׁכְּבָר יָצְאוּ מִן הַשְּׁבִילִים וְרָאוּ כָּל הַדְּרָכִים לְעֵינֵיהֶם בְּבֵרוּר, הֵם יְכוֹלִים לְיַעֵץ לְמִי שֶׁיִּרְצֶה לִשְׁמֹעַ, וַאֲלֵיהֶם צְרִיכִים אָנוּ לְהַאֲמִין.

So too here, one who still has not ruled over his evil inclination is lost in the midst of the "pathways" and cannot distinguish between them. But those who rule over their evil inclination, who have already reached the tower and left the pathways and who clearly see all the pathways before their eyes - they can counsel those who are willing to listen. It is these people that we must trust.

וְאָמְנָם מָה הִיא הָעֵצָה שֶׁהֵם נוֹתְנִים לָנוּ? בּוֹאוּ חֶשְׁבּוֹן, בּוֹאוּ וּנְחַשֵּׁב חֶשְׁבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כִּי כְּבָר הֵם נִסּוּ וְרָאוּ וְיָדְעוּ שֶׁזֶּה לְבַדּוֹ הוּא הַדֶּרֶךְ הָאֲמִתִּי לְהַגִּיעַ הָאָדָם אֶל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר הוּא מְבַקֵּשׁ וְלֹא זוּלַת זֶה.

And what is the counsel they give us? "Let us enter into an accounting, come and consider the accounting of the world". For they already experienced, saw and learned, that this alone is the true path leading a man to the good which he seeks, and that there is none other besides this.

כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, צָרִיךְ הָאָדָם לִהְיוֹת מִתְבּוֹנֵן בְּשִׂכְלוֹ תָּמִיד בְּכָל זְמַן וּבִזְמַן קָבוּעַ לוֹ בְּהִתְבּוֹדְדוֹ, מָה הוּא הַדֶּרֶךְ הָאֲמִתִּי לְפִי חֹק הַתּוֹרָה שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לֵילֵךְ בּוֹ. וְאַחַר כָּךְ יָבוֹא לְהִתְבּוֹנֵן עַל מַעֲשָׂיו אִם הֵם עַל הַדֶּרֶךְ הַזֶּה אִם לֹא, כִּי עַל יְדֵי זֶה וַדַּאי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ נָקֵל לְטַהֵר מִכָּל רַע וּלְיַשֵּׁר כָּל דְּרָכָיו. וּכְמוֹ שֶׁהַכָּתוּב אוֹמֵר (משלי ד): פַּלֵּס מַעְגַּל רַגְלֶיךָ וְכָל דְּרָכֶיךָ יִכּוֹנוּ, וְאוֹמֵר (איכה ג): נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה וְנָשׁוּבָה עַד ה'.

The summary of all the matter is that a man must contemplate with his intellect always, at all times, and also during the fixed appointed time of solitude, what is the true path according to the Torah that man must walk upon. And afterwards, to come to reflect on his own deeds to ascertain if they are traveling in this path or not. For through this certainly it will be easy for him to purify himself of all evil, and to correct all of his ways as scripture says: "Weigh the path of your feet, and all your ways will be established" (Prov. 4:26) and "Let us search and examine our ways, and we will return to G-d" (Eicha 3:40).

Previous Chapter Next Chapter